מדובר בטקסט מרשים; טקסט שמציג, במודע ובלא-מודע, עולם ותפיסת עולם מלאים. בכלל, מוצגת כאן לאורך עמודים רבים פרוזה ישראלית שרירית, מיומנת (מבלי להתהדר במיומנותה), גמישה, נעדרת שומנים, בשלה. ובחלק האחרון, פרוזה בעלת כוח רגשי עז... הפרוזה פשוט כתובה כאן היטב... אני חושב שהרומן מציג תשתית אידיאולוגית של דור. גברון מתאר את דור ההפרטה. הדור הליברלי במובן הכלכלי והחברתי; יוזמה פרטית ושחרור מאידיאולוגיות קיבוציות. הדור הזה מתחבט גם בקשר לשייכותו לארץ, ולכך יש להוסיף את המשיכה של הרומן, לכל אורכו, לעבריינות מסוגים שונים. נדמה שהמשיכה לפשיעה מסגירה פשוט את "האמריקאיות" של רוח הרומן.

אריק גלסנר, ידיעות אחרונות >>>

​

הספר הזה מספר את הסיפור של ארבעה חברים שגדלו בכפר קטן ליד ירושלים בשנות השמונים, אבל במידה רבה הוא מספר את הסיפור של הדור הזה, הדור שלנו, והסיפור של המדינה... גברון לוקח אותנו לאורך חייהם – מתבגרים, מתגייסים, רוכשים מקצוע, מסתובבים בעולם, מתאהבים,  נכשלים לפעמים – הם נכשלים לא מעט. אבל צריך להגיד שיש עוד גיבורה. על הכריכה מוצג לנו ציור נאיבי, צבעוני, של ישראל, שגם היא גיבורה של הספר הזה, אולי היא ה-גיבורה של הספר הזה. דרך הילדים וגם דרך התושבים האחרים של הכפר הזה מובא הסיפור של ישראל, סיפור די קשוח, של כיבוש, ושל מוות, אבל גם של שגשוג ותשוקה ורדיפה אחרי החלומות ויוזמות כלכליות בילדות ולאורך החיים אחר כך. ויש תחושה, שגברון מנסה לעשות פה את מה שהספרות העברית מנסה להתרחק ממנו בשנים האחרונות, וזה לכתוב את הרומן הישראלי הגדול, שגם מלווה את הגיבורים במשך חייהם, זאת אומרת עושה מהלך עלילתי ארוך טווח, וגם מנסה להגיד משהו משמעותי על החברה והמדינה שבה זה קורה שהיא במקרה, החברה והמדינה שלנו... הרבה זמן לא הסכמנו בכזו התלהבות על ספר, אבל פה לא היתה ברירה: הספר החדש של אסף גברון הוא הישג ישראלי.

מיה סלע ויובל אביבי, "מה שכרוך" כאן רדיו והסכתים >>> (אודיו)

​

גברון מצליח לספר סיפורים רבים ומשמעותיים, שמצטברים לרומן עמוק ורב־ממדי, כל־ישראלי, אפי ורחב יריעה: סיפורה של מדינה, סיפורו של הכפר, סיפור על אהבת נעורים בלתי ממומשת שנמשכת על פני חיים שלמים, סיפור על גבריות ועל התבגרות... מכולם, המרגש והעמוק ביותר הוא הסיפור הדורי. בני דור ה-X האלה נמצאים בשלב שבו הם אמורים להפוך למבוגרים האחראים של העולם. הדור שמעליהם לא מתבגר בחן, ועסוק בלהשמיד את הסדר הישן שלאחר מלחמת העולם השנייה, והם מוצאים את עצמם כמעין יורשים שהתייתמו פתאום. מנקודת מבט ישראלית, סיפורם אחר ועצוב להפליא. הספר מסתיים לפני המלחמה הנוכחית, אבל קשה שלא לחשוב עליה, ועל בני הדור הזה, ששפכו את דמם בשטחים בזמן האינתיפאדה הראשונה ובלבנון במלחמת לבנון הראשונה, רק כדי לראות, דור לאחר מכן, את ילדיהם שופכים דם על אותן אדמות, באותן משימות. הספר מסתיים בתחושת החמצה אישית של גיבוריו מול בחירות חייהם, אבל מתבקש להרחיב את התחושה הזאת לאמירה כללית יותר, על השאיפה של לחיות חיים של מימוש עצמי במדינה נורמלית — שאיפה שנראית היום כחלום רחוק, שמלכתחילה לא היה לו סיכוי.

צליל אברהם, הארץ ספרים >>>

 

זה מתחיל קצת כמו “The Body”, הסיפור של סטיבן קינג שהיה הבסיס לסרט "אני והחבר'ה". אבל זו גרסה ישראלית, ובעצם זה סיפור אפי על ארבעה חברים מכפר קטן ליד ירושלים, שנקלעים לאירוע טביעה טראגי באגם הביצתי שליד ביתם. למרות התראת סגן המנהל שלא להתקרב למקום – הם מתקרבים למקום. כך נפתח הרומן החדש והסוחף של אסף גברון, "האם אינך רוצה בי", שפורש את סיפור חייהם של ארבעה נערים ואחר כך גברים ישראלים, כל אחד בנתיב חייו, מאז אותו אירוע מכריע בילדותם, ולמשך ארבעה עשורים. גברון גדל במוצא שליד ירושלים – הישוב שהיווה השראה לרומן. בכתיבה ריאליסטית ושנונה הוא משלב את סיפור חייהם של גיבוריו עם סיפור תולדות הכפר הקטן – כולל ביקורו של הרצל במקום – ובהם משתקף הסיפור הישראלי כולו.

שירי לב ארי, כלכליסט

​

אחד הדברים הנורא נורא יפים בספר, זו ההבנה שחברות, היא חברות בין אנשים שהם בלתי נסבלים לפעמים, והכוח של חברות הוא להיות עם אדם שאתה רואה את כל הסיבות שבגללם הוא בלתי נסבל, ואתה עדיין חבר שלו, ואוהב אותו. קיבלתי יומיים של בריחה מהכול עם הספר. ממליצה בחום.

קרן נויבך, כאן רשת ב' >>> (אודיו)

​

אסף גברון יוצר מיתולוגיה ירושלמית אייטיזית לתפארת. סיפור עז מבע, קולח ומהנה מאת אחד המספרים המעולים בדור הישראלי הנוכחי, שמלווה את גיבוריו לאורך יותר ממחצית חייהם, דרך כל התלאות האפשריות... פיסת היסטוריה מהבילה ומסופרת היטב, מכותב אמיץ שלא חושש להיות פוליטי... גברון מתאר בשפה פשוטה וישירה מדינה שהמוות הוא עיקר קיומה; זה מה שנותר מהחזון ההרצליאני הגדול של תחילת הספר. אבל בתוך העצב הגדול נמשכים להם מסלולי חיים שנפרדים ושוב מצטלבים לאורך שנים ויובלות, בזרימה נעימה של חברות לנצח.... הרומאן היפהפה הזה, שגברון רוקם בתנופה סוערת, ממסגר את העלילה, מוביל אותה בין הזמנים והתקופות ומניח אותה בתוך הקשר נצחי, חיבור על זמני, שכמו נובע מהשגחה עליונה. תקראו לי נאיבי, אבל אם יש משהו שעבורו כדאי להפסיק לפחד ולהתחיל לחיות, זוהי רק האהבה.

רן בן-נון, אתר עברית >>>

​

אסף גברון הוא אחד הסופרים הגברים היחידים שצמחו כאן בשנות ה־90, שידע להעמיד רומן שלם וחזק מתחילת דרכו ברפובליקת המילים המקומית, כאילו נולד לכתוב בסוגה הזאת... גברון במהותו הוא רומניסט אוטופי־דיסטופי. בתחילת דרכו הוא הושפע מהספרות האלטרנטיבית של שנות ה־90, זו שעסקה באפוקליפסות חברתיות, ועם השנים נכנס הריאליזם הישראלי אל תוך הפרוזה שלו, והוא התרכך... הפרק הראשון כתוב היטב. גברון ניסה לסמן לקוראים, ואף הצליח, כי זוהי נקודת הזינוק של חיי הגיבורים אל תוך החיים... אך הרומן אינו סיפור התבגרות בלבד, אלא גם סיפורו של מקום, העוסק בזיכרון ובהיסטוריה הפכפכה של אלימות השזורה באהבות אובססיביות... הנושאים שבהם הוא עוסק גדולים וחשובים: התבגרות וחברות, זיכרון ומוות, היסטוריה וזהות.

רן יגיל, ישראל היום >>>

​​

רומן רחב יריעה ושאפתני שעובר בין תקופות, אירועי חיים, התרחשויות היסטוריות ועלילות משנה שמתפצלות ממנו רק כדי לחזור שוב אל עמוד שדרה מרכזי. אף שהוא מבוסס על אנשים אמיתיים ועל אירועים אמיתיים שקרו להם, גברון מדגיש שיש לראות בו יצירה בדיונית.

רונן טל, הארץ גלריה >>>