גברון נראה לי המספר הטבעי ביותר מכולם... הוא כבר הוכיח בעבר כי הוא יודע לכתוב אפוקליפסה - מספר הביכורים שלו "אייס" (גוונים) ועד הרומן "הידרומניה" (כנרת זמורה ביתן). "הַמֶּלֶט" שותלת את המחזה הידוע ביותר בתולדות הספרות והתיאטרון, הלוא הוא "המלט" של שייקספיר, בעולם האפוקליפטי שאליו נדרש הסופר. והוא עושה זאת לעילא ולעילא.

רן יגיל, גלובס

​

יש את הקלישאה, "אנחנו יכולים לדמיין את סוף העולם אבל אנחנו לא יכולים לדמיין את סוף הקפיטליזם". אז עכשיו אנחנו כן מצליחים לדמיין את קץ הקפיטליזם. "המֶלֶט" מצייר סימני דרך לאיך זה יכול להיווצר, ספרות ספקולטיבית כמעט אוטופית במובנים מסוימים... גברון מניח אותנו במציאות שבה יש משכורת קבועה לכולם, דיור הציבורי מעולה, רכוש מחולק בצורה כמעט שווה. על המציאות הוא מלביש מצב אקולוגי קשה, ברית אזורית מזרח-תיכונית, ואת "הַמְלֵט" של שייקספיר. צריך לקרוא בשביל להבין שזה מסתדר – היתוך של דבר בתוך דבר בתוך דבר... זו חוויה מעניינת, לקרוא אופציה של עתיד לא מדכדך.

ניב הדס וגילי איזיקוביץ', פודקאסט תרבות יום א', הארץ

​

טייק-אוף נדל"ני מזרח-תיכוני עתידני על הנסיך הדני של שייקספיר... מגלים שהחזירות לא הכרחית. המילניאלז של העתיד נאחזים בעבר, אבל הדורות החדשים הם לא חזיריים. לעומת זאת, מורגש שהעבודה היא הכרחית, שבלעדיה אנשים נתלשים, לא יודעים איך להתמודד עם מה שאתה קורא לו "הפנאי הארור".

שרון קנטור, שבעה לילות, ידיעות אחרונות

​

קליל, מתוחכם ומגניב... אסף גברון מתכתב, או ליתר דיוק משתעשע, עם הקלאסיקה השייקספירית הנצחית, במסגרת המיזם הספרותי המסקרן "פוסטקפ" של מכון ון ליר... מעין מותחן עתידני, כיפי להפליא ומלא המצאות מגניבות, שנעות מהטכנולוגי אל החברתי והפוליטי וגורמות לנו לחשוב מה היה אם, והאם אכן יש סיכוי שמזה"ת חדש ואוטופי כזה יקום ויתגשם מתוך הביצה הסמיכה שבה אנו מבוססים כיום... גברון מצליח לתמרן יפה בין נאומים אנטי-קפיטליסטיים חוצבי להבות לבין עלילה מהודקת וזורמת. קריאה מהנה מאוד, שגם מצליחה לעורר מחשבה... מ"מובינג" ועד "המלט", גברון הוא בהחלט אחד השווים והמגניבים בסופרינו.
רן בן-נון, ידיעות אחרונות ועברית

​

יצירה חדשנית, עדכנית, שמצליחה לנגוע בפוטנציאל של ספרות עתידנית מוצלחת. ניסיון ראוי לעסוק בחייהם הממשיים של בני אדם במציאות הפוסט-קפיטליסטית. המֶלֶט עוסק בעיקר בקושי של מציאת משמעות בחיים בעתיד בלי עבודה. בניגוד לציפייה אפשרית גברון אינו מרגיש מחויב להציג את העתיד הפוסט-קפיטליסטי כעתיד ורוד ותחושת הבדידות והניכור בולטת. מדע בדיוני מוצלח עוזר לנו להבין את המציאות שאנחנו חיים בה, כיצד היא עשויה להתפתח, ומה בכל זאת אנחנו רוצים לשמר בה. אפשר לראות בנובלה צעד ראוי בכיוון זה.

יובל סימן טוב, השילוח

​

היוזמה משמחת — נדיר שמיוחס ערך כלשהו ליכולת של סופרים ואמנים לדמיין... החזון הוא אופטימי, מלהיב ושלו, אך בספרים לא מככבים גיבורי המהפכה הפוסט־קפיטליסטית, אלא אלה שנשארו בשוליה ומתמודדים עם השינוי העצום שהביאה עמה... הנובלה "הַמֶלֶט" היא מחווה ל"הַמְלֶט". האם ההלצה המוצלחת הזאת מצליחה לסחוב על גבה 154 עמודים? בסך הכל כן. הסיפור מסקרן והעלילה מלאת תנופה... את השורה התחתונה של הספר, או את דעתו על הקשר בין הקפיטליזם ובין האופי האנושי, מוסר גברון בישירות: "הפוסטקפ לא מחק יצרים כמו תחרות או נקמה, הטבועים עמוק בגנום האנושי. הוא פשוט נדד מתחום הכסף לתחומים כמו כבוד, כוח, שליטה". 

צליל אברהם, הארץ

 

גברון משתמש ב"המלט" של שייקספיר בשני אופנים. הראשון הוא כיצירה שעוסקת בחמדנות האנושית ובטרגדיות שזו מובילה אליהן: האם העולם החדש הוא אכן חדש כל כך, בהיעדר שינוי של ממש בטבע האנושי. הרמה השנייה של התייחסות קשורה בשאלתו הנצחית של המלט "להיות או לא להיות". עולם שאין בו מאמץ ומחסור הוא לכאורה אוטופי, אך הוא יכול להיות גם עולם שאין בו טעם לחיים... המוטיבים שבהם מטפל גברון הם יפים ומעניינים... והפתרון שנמצא לבסוף לקונפליקט של עמי-המלט הוא יפה מאוד מבחינה קונספטואלית.

איל חיות-מן, ספקולציה