שמונה-עשרה מלקות

2017

כשזקנה מסתורית עולה על המונית שלו ומבקשת לנסוע לבית קברות קטן וציורי במרכז תל אביב, איתן "תנין" אינוך לא מעלה בדעתו לאיזו הרפתקה הוא עומד לצאת.

     שרשרת מיתות והיעלמויות תמוהות בהרצליה בת ימינו, פרשיות עבר והווה של פיתוי, סחיטה ונקם, ויותר מכול, לב אדום פועם אהבה, מניעים את העלילה רצופת התפניות המתעתעות של שמונה-עשרה מלקות.

     במרכז הרומן השישי של אסף גברון עומדים ארבעה בני שמונים ומשהו, שתי נשים ושני גברים, שסיפורי חייהם מצטלבים בשתי זירות פעולה: הימים האלימים של סוף המנדט הבריטי בפלשתינה, וישראל העכשווית. לכל אחד מהם גרסה עצמאית להיסטוריה, האישית והלאומית כאחת. ההתנגשות הדרמטית בין נקודות המבט חושפת זיכרונות כאובים וסוד כמוס, ומציבה שאלות דוחקות: מהו זיכרון ומהו מיתוס? איך נוצרת היסטוריה? מה בה פרטי, ומה בה לאומי? והאם, אולי, יש לאהבה סיכוי לגבור על הזמן והמרחק?

     בניסיונו להתיר את סבך התעלומות הנערמות בקצב מסחרר, תנין, נהג מונית במקצועו ובלש חובב בנפשו, הולך ומתבלבל. הוא מיטלטל בין חצאי אמיתות, נסחף אחר תשוקות אסורות, וגורס יותר מדי בוטנים מלוחים. מה יגלה בסוף הדרך הארוכה שהתחילה בנסיעה תמימה?

     שמונה-עשרה מלקות הוא סיפור על אהבה ונקמה, זיכרון וזמן. הוא שובב, מצחיק, מהורהר, רווי יצרים ועולה על גדותיו רומנטיקה.

     הרומן הקודם של אסף גברון, הגבעה, זכה לשבחים ולפרסים רבים והיה רב-מכר בישראל וברחבי העולם.

הסיפור

ביקורות

"מה שמתחיל בסמול-טוק במונית של איתן, מתפתח למסע בלשי מלא הומור ותחכום, שבמרכזו שני מקרי רצח... עלילתו של הספר היא מאותם הסיפורים שמסיימים לקרוא בחיוך גדול שלא מרפה... מעבר לקצביות, ההומור ותיאורי הסקס החיים, הספר הוא משב רוח מרענן, שזכור גם מספריו הקודמים של גברון... האשימו את גברון כי התפשר הפעם על נושאים פחות "טעונים" מאלה שהציב בספרו הקודם, "הגבעה". אבל יהיה זה טיפשי, מתנשא ובעיקר מנותק מחדוות הקריאה שהספר מעניק... מעל הכל זהו סיפור על אהבה ועל חיפוש אחר אהבה, ועל הקונפליקט הידוע וארוך השנים בין המשיכה לנעורים מלאי הבלבול, השיגעון והיופי והיופי, לבין היציבות, הניסיון ואמת שבזיקנה."
אלעד זרט, ידיעות אחרונות

"ברומן הקליל לכאורה הזה, אסף גברון עוסק בכמה סוגיות עמוקות: מהו זיכרון ומהו מיתוס? איך נוצרת היסטוריה? מהי אותה 'אמת' שכולם חפצים בה? או שאולי קיימות כמה גרסאות שלה?... קליל ומלא הומור, הספר הזה משלב את הבריטיות הקרירה של מלכת המותחנים, עם הישראליאנה המהבילה של נהגי המוניות, והשילוב – מושך מאוד לקריאה." 
שהרה בלאו, גלי צה"ל

"מעטים הסופרים שיודעים לזקק את תמצית הישראליות באופן כה מדויק ואמיתי, ומצד שני - באין מילה אחרת - פשוט קול - כמו אסף גברון. גם כשהעלילה עוסקת בימי המנדט הבריטי והמחתרות וגיבוריה הם קשישים בערוב ימיהם, ספרו החדש מצליח להיות תל אביבי, מרושע, אפל וממזרי מתמיד. מעבר לחשיבות האמנותית וההיסטורית, זה ספר שכיף לקרוא בו, קודם כל בזכות הגיבור... תנין הוא דמות מורכבת ושובת לב, כשהעברית הטבעית והקולחת שו מצליחה להיות עממית ועשירה, יצירתית ורזה בעת ובעונה אחת. ככה נשמע משורר רחוב אמיתי, עם נפש שהיא תהום עמוקה. מעבר לכל יש פה סיפור דרמטי, מלא תהפוכות והפתעות, שזורק לעבר ממש כשם שהוא חי את ההווה ומציץ בחשש אל העתיד... תקופת המנדט מעולם לא היתה סקסית וסוערת יותר, ותל אביב של ימינו מעולם לא היתה עצובה ואנושית יותר."
רן בן-נון, ידיעות אחרונות - 24 שעות

 

כתיבה של גברון שואבת את הקורא מהר מאוד אל תוך הסיפור ולא מאפשרת לו לנוח עד שהוא מגיע אל השורה האחרונה ומרשה לעצמו לנתק את המכשירים. הדבר האחרון שאתה רוצה מרגע שהתחלת לקרוא את המילה הראשונה של הספר הזה, הוא לעזוב לרגע את הגיבור, שמצליח לנגוע לך בעצב כלשהו של הלב ומתחבר למקומות היותר חשופים שלך... מדובר בספר מצוין, מהזן שארצה לקרוא שוב ביום מן הימים.

נ.ב. קראתי הרבה סצנות סקס בחיים שלי, אבל אני חושב שאני יכול לומר בכנות שאף אחת לא מזכירה את זו שבספר הזה. אפילו לא קצת."
יואב שי, בלוג מחסום כתיבה

"אמירה על מצבנו שלנו, על הישראליות, אם תרצו... אבל החקירה האמיתית העומדת במרכז הרומן הזה היא דווקא על טיבה של האהבה... "שמונה-עשרה מלקות" הוא שכבה רעיונית-מחקרית נוספת, שמוסיפה ליצירתו הקודמת של גברון משקל יפה וחשוב."
ליאור קסוס, וואלה

"גברון כתב טקסט חכם, מצחיק, מבאס ושנון על לב־לבו של הקיום הישראלי... ספר מהנה, שמצא חן בעיני." יובל אביבי, הארץ

"גברון כותב בשפה סופר־יומיומית, מדוברת, והתוצאה חיננית ולא מתאמצת. הסגנון הלשוני הוא שהופך את תנין לעירוב של קשיחות ופגיעות, ואת הנוף העירוני שמשתקף מחלון המונית ומתפרץ אליה לאותנטי ואמין... העיסוק בגבריות בגיל 44 ורבע - אבהות, גירושים, סקס, בדידות - נעשה בלי לחסוך ברגש ובהומור עצמי, ואלה בסופו של דבר מניעים את הרומן קדימה." נטע הלפרין, ישראל היום

"בזכות המתיחות הרופפת שמאפיינת את הספר, נהניתי ממנו. מהשימוש הנונשלנטי, האנטי-מותחני, בספרות מותחנית." יוני ליבנה, ידיעות אחרונות